קטגוריה: מאמרים מקצועיים

מה ההבדל בין מסגור משמר "רגיל" למסגור משמר לאקלים לא מבוקר?

מה ההבדל בין מסגור משמר "רגיל" למסגור משמר לאקלים לא מבוקר?

מסגור משמר (Conservation Framing) עונה על מספר קריטריונים:

רמת החומציות (ה-PH) מותאמת לפריט עצמו, למשל, יצירות על נייר רגיל רצוי שיהיה ברמה של 8 – 8.5, בעוד צילומים בד"כ מומלץ על 7. כלומר כול החומרים בתוך מכלול המסגרת יהיו ברמת ה-PH הנכונה.
חל איסור שימוש בכול סוגי ה"מסקינג-טיפים" וסלוטיפים למיניהם.
כול החיבורים של היצירה והמכלול, נעשים בדבקים הפיכים, כמו עמילן ארכיבאי,
מטיל-צלולוז עם PH 7 ומעלה.

היצירה עצמה אמורה להיות מחוברת לגב הפולדר ולא ל"פספרטו".
הקצבות החדים של "הפספרטו" שבמגע עם היצירה , חייבים לעבור עיבוד (ליטוש, החלקה) על מנת שלא יגרמו לשחיקת היצירה.
הצירים (hinges) שמחברים את היצירה לפולדר או לרקע חייבים להיות חלשים יותר מהנייר של היצירה, כך שבמקרה שהמסגרת נופלת, מה שיקרע זה הצירים ולא היצירה. (לכן אנחנו מחזיקים סוגים רבים של נייר "יפני" (למעשה זה בד"כ (Mulberry Paper.
מספר וטכניקת חיבור הצירים צ"ל מותאמת לסוג היצירה וגודלה. (יש טכניקות שונות).
יש להרחיק את היצירה מהזיגוג, יחסית לגודל היצירה. רצוי לפחות 3-5 מ"מ בנקודה הגבוהה ביותר ביצירה, תמיד רצוי יותר מאשר פחות. הסיבה: בצד הפנימי של הזיגוג יכולה להיווצר התאבכות (קונדנסציה), כאשר נוצרים הפרשי טמפרטורה, כלומר טיפות מים זעירות יכולות להיות במגע עם המדיה והתשתית – מאוד לא רצוי!
יש להתאים את סוג הזיגוג למדיה, לתשתית ומקום התצוגה, ולהשתמש במידת הצורך בזכוכית מסננת קרינת UV, "פרספקס" או פוליקרבונט.
מסגרות מעץ, חייבות לעבור איטום וייצוב מבפנים, כי עץ גולמי מכיל ליגנין שהופך עם השנים לחומצי (רע ליצירה).
גב המסגרת חייב להיות סגור היטב למניעת חדירת חרקים , במיוחד זנב-זיף ("דג הכסף). נייר דבק או "מסקינג-טייפ" בהחלט לא מספיקים, הנייר נאכל בתאבון ע"י חרקים, ואז הם חודרים לתוך המסגרת וממשיכים לחגוג ללא מפריע, והמסקינג-טייפ פשוט מתייבש ומשתחרר וגם אז החרקים יכולים להיכנס.
מתלה המסגרת חייב להיות מחומרים יציבים (לא חוט/חבל פלסטי לבן שמתחמצן עם הזמן ונקרע ללא התראה), רצוי כבל פלדת אל-חלד עם או ללא ציפוי מגן.
בצד האחורי התחתון צריכים להיות "מרווחונים" מחומר סינטטי (spacers), שמונעים מעבר ישיר של רטיבות מהקיר למסגרת ומשם ליצירה. ומאפשרים סירקולציה של אויר גם מאחור.

מה התוספות הנדרשות להפוך "מסגור משמר" לכזה, שנותן הגנה מקסימאלית גם באזור ללא בקרת אקלים (לא מאוקלם).

על ידי יצירת מיקרו אקלים עם לחות יחסית של 45-50%. שנשמרת לאורך תקופה ארוכה.

אז איך עושים זאת?

במידה והמסגרת (הפרופיל) מעץ, מספיגים את העץ עם מדיום אקרילי נאוטרלי
2-3 שכבות. במסגרות סינטטיות, בד"כ מספיקה שיכבה אחת.

את הזיגוג מחברים בצורה הרמטית למסגרת בעזרת דבקים נאוטרלי ים, כדוגמת "ג'יד 403 או ג'יד ((Jade711 (יש עוד סוגים שונים של דבקי PVA נאוטרלי).
מקום ההדבקה מצופה בשכבת לקה אקרילית.
כל המכלול עובר סטריליזציה (אנוקסיה או נידוף ב P.P).
המכלול עובר רגולציה ל 45% לחות יחסית במשך 12-24 שעות.
סגירה הרמטית, כאשר הגיבוי החיצוני הוא לוח סינטטי, איטום והדבקה ע"י דבק חם מיוחד. ציפוי הדבק בלכה אקרילית.
זה הכול! פשוט, לא?

Restoration and conservation of paintings

Restoration and conservation of paintings involve a range of techniques and processes designed to preserve the artwork's
original appearance and protect it from further damage or decay. Here are some specific details:
The painting before restoration & conservation

לעצור את הזמן- כימוס- Encapsulation

לפני שנים רבות, ה"למינציה" נחשבה בעיני הדיותות  כשיטת שימור יעילה  ובת-קיימא.
חשבו שהלמינציה תגן על מסמכים מהשפעות אקלימיות, עובש, מגע אדם, ושתוכל להחזיק פריטים רגישים, למען הדורות הבאים.
למרבה הצער, מסתבר שעצם הלמינציה  עשתה הרבה יותר נזק מאשר תועלת.
  נמצא   שהלמינציה לא ממש "קבועה" ויציבה והיא לא ניטראלית, פשוט לא מגינה על הפריטים. במשך הזמן שכבות הפלסטיק נפרדות, האוויר המזוהם, הלחות והחרקים חודרים פנימה ואז הפריט מתפורר לאבק והכי חמור הוא הדבק של למינציה, הוא זה  שגורם  לצבעים להתמוסס, נספג בנייר וגורם לשינויים לא רצויים, וכל התהליך הינו בלתי הפיך!

להפתעתי גם כיום, עשרות שנים אחרי שהוכח על הנזק שטכניקת ה"למינציה" גורמת, יש עסקים רבים שממליצים ללקוחותיהם על טכניקה זו כ "טכניקת שימור"!

אז איך שומרים על הפריטים החשובים לכם בצורה נכונה?

אחת מהטכניקות המעניינות היא "כימוס" .

היות ואלה שעוסקים במלאכת השימור, כיום הרבה יותר נזהרים לא לבצעה שום פעולה בלתי הפיכה לפריטי ארכיון, ליצירות אמנות,  או לפריטים  היסטוריים.

ולכן  במקום למינציה , עכשיו אנחנו מבצעם כימוס מהמילה כמוסה.

איך עושים זאת?

הפריטים שמיועדים לשימור עוברים סוג של חיטוי מעובש ,חרקים זעירים כמו כנימת הספר, "דג הכסף", המינוח המקובל לתהליך הוא "סטריליזציה", הטכניקה מותאמת לחומרים שמהם היא מורכבת, עם זה נידוף או הקרנה, או "אנוקסיה".

במידת הצורך הפריט עובר שיקום (Restoration) כמו איחוי קרעים, ניקוי וייצוב, לאחר מכן הפריט מוכנס בין שני לוחות פוליאסטר ארכיבאי – (Millar).

לרוב הפריט מוחזק במקומו ע"י החשמל הסטטי שנוצר באופן טבעי בין שני הלוחות.

הסגירה מבוצעת  בחלל עם לחות יחסית של 45 אחוז, אחרי רגולציה של 12-24 שעות. דבר שמבטיח שלא יתפתח עובש (בד"כ  עובש לא גדל במקומות שיש בהם לחות יחסית הנמוכה מ 60%).

אם הפריט מיועד לאחסון באזור ללא בקרת אקלים מושלמת – הקצוות מסביב נאטמים הרמטית ונוצר מיקרו-אקלים שנוח ומתאים לשמירת הפריט מהשפעות חיצוניות.

לאחר התהליך גם פריטים פריכים למדי  כמו גזירי עיתונים ישנים ניתנים לשינוע, שימוש, צילום וכו'. בגלל שהפוליאסטר אמנם קשיח אך גמיש ושקוף מאוד.

כמובן היעוד העיקרי הוא אחסון ארוך טווח תוך הגנה מקסימאלית על הפריט, כלומר טכניקת שימור זו אינה מיועדת לתליה או "גלגול"  או כיפול !

טכניקת ה- כימוס הפיכה לחלוטין; צריכים רק לחתוך את הקצוות של הפוליאסטר ולשחרר את המסמך.

הפוליאסטר עצמו   נטול חומצה  ואינרטי, כלומר הוא ניטראלי – הוא לא יגרום שום נזק.

עם זאת המטען הסטטי  (חשמל סטטי) יכול להוות בעיה, לכן פריטים עם מדיה אבקתית או חופשית  כמו פחם, פסטל או גירים צבעוניים לא מתאימים לשימור בטכניקה זו. במקרים אלה, הדרך הטובה ביותר הוא להשתמש ב"פולדר" תיקני מנייר נטול חומצה ( נייר משמר) ולאחסן את הפולדר באזור עם בקרת אקלים:

כאשר טכניקת שימור זאת מיועדת לארכיון או אחסון שעומד בתקנים מחמירים של לחות נאותה 45% -50%, טמפרטורה קבוע והאוויר מסונן ממזהמים שונים, אפשר ואף רצוי לקטום את פינות הפוליאסטר כך שהתחולה "תנשום".

אזהרה:  אנקפסולציה יכולה לגרום לאפקט "מיני- חממה", אם הפריט מאוחסן בסביבה חמה ובתנאים של שינוים מהירים בטמפרטורה, אז אנקפסולציה יכולה להאיץ את הנזק שנגרם על ידי חומצות הגלומות במסמך. לדוגמה פריטים עם Iron Gall ink,

ולכן רצוי לבצעה מראש  נטרול החומציות  ((Deacidification. שיטה נוספת היא לשים לוח מיוחד (barrier paper ) עם pH 8+ ושמכיל 3-5% קלציום קרבונט או מגנזיום קרבונט, מאחורי הפריט, לוח  שמנטרל עם הזמן את חומציות הפריט.

בדרך כלל טכניקת שימור זאת מיועדת לאחסון ולא לתצוגה בתליה.

שלכם, מיכאל קארו

©כול הזכויות שמורות לקארו אמנויות