הדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות: על הפער בין תיאוריה למעשים בשטח
שלשום ביקרתי בתערוכת הבוגרים של מגמת האמנות של אחד מבתי הספר הטובים בחיפה. לצד הכישרון הנהדר של החברה הצעירים, נתקלתי במראה שגרם לי, כמשמר אמנות בכיר, לחלחלה: תוויות השמות של היוצרים הודבקו ישירות על גבי הציורים עצמם – כן, ממש על שכבת הצבע החשוף.
כשהרמתי טלפון לבית הספר כדי להתריע על המחדל האוצרותי הזה, זכיתי לשיחה טעונה עם רכזת המגמה (בעלת תואר שני באמנות). היא נעלבה עמוקות ואפשר בהחלט להבין אותה, מהגדרתי את המעשה כ"ונדליזם". מבחינתה, המניע היה טהור: לתת מקום וכבוד ליוצרים הצעירים.
ניסיתי להסביר שמדובר בנזק חומרי, פגיעה ביושרה הפיזית של היצירה!
שהנזק הוא עקב ספיגת חומרים זרים לפני הציור וראקציה עתידית, אך היא נותרה נעולה בעמדת מגננה ועלבון ונתנה לי תחושה כמסרבת להקשיב.
למה זו לא סתם "טעות", אלא כשל חמור?
- אפס שכבות הגנה: עבודות של תלמידי תיכון כמעט אף פעם לא עוברות ציפוי מגן (ווארניש). הדבק של המדבקה מייצר אינטראקציה כימית ישירה עם הפיגמנט והמצע החשוף. גם אם זה לא ניראה מיידית אחרי הסרת המדבקה.
- השחתה בשוגג (Accidental Defacement): ונדליזם אמנם מחייב כוונת זדון, אך המונח המדויק כאן הוא גרימת נזק בשוגג. המניע אולי היה לתת "כבוד", אך התוצאה הפיזית היא פגיעה חומרית ביצירה.
- סכנת תלישה: כשהדבק של המדבקות הפשוטות הללו יתייבש, ניסיון קילוף רגיל עלול לתלוש יחד אתו חלקים משכבת הצבע המקורית ולהותיר הילות דבק מכוערות.
פרוטוקול "עזרה ראשונה" לציורים
מאחר שהרכזת סירבה להקשיב, אני מציב את הפתרון המקצועי כאן – בתקווה שההורים או התלמידים יראו ויצילו את העבודות שלהם לפני שהנזק יהפוך לקבוע:
כדי להסיר את השילוט במינימום נזק, יש להזליף מעט White Spirit איכותי על אזור החיבור, לתת לחומר "לעבוד" כמה דקות כדי לבצע סולבציה (הספגה ומסת דבק), ואז להסיר בסיבוב עדין במיוחד. לאחר מכן, יש לנקות שאריות בעדינות עם אותו החומר ולייבש בנגיעות קלות עם נייר מגבת.
אמנות היא לא רק פילוסופיה, אוצרות ורעיון; אמנות היא קודם כל חומר. הגיע הזמן שבמסלולי הכשרת האמנים והמורים לאמנות ישלבו שיעורים בסיסים באוריינות שימור ובאתיקה של טיפול משמר ביצירות. לאמנים הצעירים האלה מגיע שהעבודות שלהם ישרדו קצת מעבר לערב התערוכה.
מיכאל