האוזן החתוכה וסחר באמנות
וון גוך עם אוזן חבושה
המתח בין ואן גוך לגוגן הגיע לשיא בינואר 1889 – בדיוק כשואן גוך צייר את החמניות האחרונות שלו. הסכסוך על הציורים הללו הוביל לאירוע המפורסם של חיתוך האוזן. גוגן דרש מואן גוך לשלוח לו אחד מציורי החמניות בתמורה לשתי עבודות שהשאיר בארל, אבל וינסנט סירב בזעם.
אירוניה של הגורל: גוגן מכר את שני ציורי החמניות שואן גוך נתן לו בתקופת פריז שלו באמצע שנות ה-90, כדי לממן את הנסיעה שלו להאיטי – כשואן גוך כבר לא היה בחיים.
ואם כבר מדברים על קוריוזים אז הנה כמה עובדות מעניינות :
הדוקרב שלא היה: ב-1890 בברוסל, צייר בלגי העליב את ציורי החמניות וקרא לואן גוך "שרלטן". חברו של וינסנט, האמן טולוז-לוטרק, אתגר את הבלגי לדו קרב, אך זה מעולם לא התקיים.
טעות ראש הממשלה: כשמרגרט תאצ'ר ביקרה בגלריה הלאומית בלונדון, היא ביקשה לראות את "הכרכום" של ואן גוך. איש לא העז לתקן אותה.
מחיר שיא: ב-1987 נמכר אחד מציורי החמניות תמורת 40 מיליון דולר – אז שיא עולמי. הקונה היה איש עסקים יפני שהציור מוצג כיום במוזיאון הפרטי שלו בטוקיו.
תקופה מסוימת זה היה הציור היקר ביותר בעולם!
וון גוך עם אוזן חבושה
