236 מיליון דולר ב-20 דקות – האם שוק האמנות יצא מדעתו?
תמיד מפתיעים אותי מחדש הסכומים הבלתי סבירים שמשולמים עבור יצירות אמנות.
והפעם, שוב נשבר שיא: ב- 18 בנובמבר האחרון, המכירה הפומבית בסותבי'ס הסתיימה ברגע היסטורי – הציור "דיוקנה של אליזבת לדרר" שצוייר על ידי גוסטב קלימט, נמכר ב-236.4 מיליון דולר.
אמנם אני אישית מאוד אוהב ומעריך את קלימט. למען הדיוק, הוא האמן השני הכי אהוב עלי.
ואם תשאלו מי הראשון, אגלה לכם שזה מודליאני – לא בגלל "איכות" טכנית, אלא בגלל הרגש והחושניות שאין להם הסבר לוגי. היצירה של קלימט, לעומתו, היא מופת של תחכום ועושר ויזואלי, אבל האם זה מצדיק לשלם רבע מיליארד דולר? ועוד על ציור שאינו נחשב לטוב ביותר שלו?
השוק אומר שכן. אבל הסיפור של המחירים האסטרונומיים ב-40 השנים האחרונות אינו רציונלי.
כדי להבין את גודל האבסורד, צריך להביט אחורה: בתי המכירות הגדולים, סותבי'ס וכריסטי'ס, פועלים בלונדון כבר מאמצע המאה ה-18. במשך כמעט 200 שנה, מחירי יצירות מופת היו "שפויים" והסתובבו סביב מיליונים בודדים ואף פחות.
מה קרה? נקודת המפנה הדרמטית הייתה ב-1987, עם מכירת ה"חמניות" של ואן גוך. מאז, הגרף נראה כמו המראה של טיל. זה כבר לא קשור רק לאמנות, אלא לכוחות שוק, מיתוג וכסף גדול שמחפש מרחבי השקעה נוספים. היצירה הזו של קלימט, למשל, הגיעה מאוספו של המיליארדר לאונרד לאודר, מה שרק מוסיף להילה ולמחיר.
כפי שאני מסביר בהרצאה שלי באתר של קארו אמנויות "הרצת מניות לא חוקית בבורסה, אך מקובלת באמנות", יחסי ציבור (PR) הפכו למרכז העניין.
https://karo-arts.com/videos-short-about-karo-arts/
אך ב 20-30 שנים האחרונות קורה דבר מוזר ומתסכל – תהליך של "דגרדציה" (הפחתה) של עולם האמנות: מצד אחד, יצירות ה -VIP נוסקות למספרים דמיוניים כמו במכירה הזו. מצד שני, יש ירידה מתמשכת בביקוש ולכן גם במחירים ליצירות "רגילות" של אמנים מצוינים שלא זכו למיתוג הנכון.
למה מעמד הביניים של האמנות נשחק? לדעתי, הסיבות הן טכנולוגיות ותרבותיות:
- המסך החליף את הקנבס: הטלוויזיה הפכה למרכז הסלון ומאפילה על כל תמונה.
- אדריכלות מינימליסטית: בתים עם חלונות ענק ומעט קירות לא משאירים מקום לציורים.
- הסמארטפון: כולם הפכו לצלמים, ואנשים מעדיפים לתלות את הצילום שלהם מאשר לקנות ציור.
- שינוי בסטטוס: אוסף אמנות היה פעם סמל סטטוס יחיד במינו. היום יש דרכים קלות יותר להראות עושר.
אז בפעם הבאה שאתם שומעים על מכירה ב- רבע מיליארד דולר, תזכרו: זה לא רק הציור. זה גם הסיפור (יצירה שנבזזה על ידי הנאצים והוחזרה לבעליה), זה המותג, וזה הכסף הגדול.
לדעתי אמנות אמיתית, כזו שמרגשת לא חייבת לעלות הון תועפות כדי לגעת בלב.
ריכזתי כאן את ה Time line של שינוי מחירי יצירות במכירות פומביות מ1960 ועד היום.
| שנה | מחיר שיא (במיליוני דולרים) | היצירה ששברה את השיא |
| 1961 | 2.3 | רמברנדט (אריסטו) |
| 1970 | 5.5 | ולסקס (חואן דה פרחה) |
| 1987 | 39.9 | ואן גוך (חמניות) – נקודת המפנה |
| 1990 | 82.5 | ואן גוך (ד"ר גאשה) |
| 2004 | 104.0 | פיקאסו (נער עם מקטרת) |
| 2010 | 106.5 | פיקאסו (עירום, עלים ירוקים) |
| 2015 | 179.4 | פיקאסו (הנשים מאלג'יר) |
| 2017 | 450.3 | דה וינצ'י (מושיע העולם) – השיא המוחלט |
| 2025 | 236.4 | קלימט (אליזבת לדרר) – השיא הנוכחי |
