החור שבמרכז היצירה: האם שוק האמנות איבד את הצפון?
סיפור בלתי נתפס מעולם המכירות הפומביות: בשבוע האחרון נמכר בבית המכירות "דורותאום" בווינה, ציור נדיר של הציירת הדגולה ארטמיזיה ג'נטילסקי, "מרים המגדלנית", תמורת סכום שמתקרב ל-מיליון דולר.
על פניו, מדובר בהישג מרשים לאמנית מהמאה ה-17. אבל יש "אבל" אחד ענק, או ליתר דיוק – חור ענק: החלק המרכזי והחשוב ביותר בציור, הראש והכתפיים של מרים, פשוט נחתך והוצא ממנו. מה שנותר הוא חלל ריק וצורם במרכז הבד.
מבחינתי, משהו כאן מאוד מטריד
למרות שמדובר ביצירה של אחת הציירות החשובות בכלל, וכאישה שזכתה להצלחה משמעותית בעולם שנשלט לגמרה ע"י ציירים גברים, העובדה שקונה פרטי מוכן לשלם סכום כזה על יצירה פגומה כל כך (ונדליזם נוראי שנגרם במועד לא ידוע) מעלה שאלות קשות על הפסיכולוגיה של רכישת אמנות בימינו. בעיניי, המצב הזה פשוט לא מכובד – לא כלפי האמנית ולא כלפי היצירה עצמה. במקום להעריך אמנות, נראה שסוגדים כאן ל"מותג" או להישרדות טכנית, בזמן שכל חובב אמנות שמתבונן בציור כיום רואה רק את החלק החסר ומזדעזע.
איך היה נכון לפעול? (אתיקה של שיקום)
במקום להשאיר את ה"פצע" הפתוח הזה בלב הציור, היו שתי אפשרויות אתיות ומכבדות הרבה יותר לשיקום:
- השלמה מובחנת: לצייר את החלק החסר על פי סגנונה המדויק של ארטמיזיה על גבי לוח נפרד, ולהתקינו כשהוא מוגבה במקצת מעל הבד המקורי. כך הצופה יכול להבין מה המקור ומה התוספת, אך ההפרעה הוויזואלית הבוטה נעלמת.
- התרשמות מטושטשת: לצבוע את הלוח החסר בטכניקה של "התרשמות" – מעין רמז מטושטש ולא מדויק בכוונה למה שהיה שם. זה היה מאפשר לנו להתבונן בשאר חלקי הציור המופלאים מבלי שהחור הנורא יגנוב את כל הפוקוס.
נקודה למחשבה: הלקח של לאונרדו דה וינצ'י
האבסורד בשוק האמנות לא חדש. זוכרים את "מושיע העולם" (Salvator Mundi) של דה וינצ'י? הציור עבר שיקום כל כך מאסיבי, שעל פי הערכת מנהל מוזיאון המטרופוליטן (MET), רק כ-20% מהציור המקורי שרד ונראה לעין כיום. ובכל זאת? הוא נמכר ב-450 מיליון דולר.
האם אנחנו קונים אמנות, או שאנחנו קונים סיפורים על הריסות? הגיע הזמן שנחזיר את הכבוד ליצירה השלמה ולחזון המקורי של האמנית.
#ארטמיזיה_גנטילסקי #אמנות #אתיקה #שיקום_אמנות #תולדות_האמנות #מכירה_פומבית