שימור ושיקום יצירות אמנות

"יום הדין האחרון" של מיכלאנג'לו – גילויים מעניינים מ 2026.

 

"יום הדין האחרון" של מיכלאנג'לו – גילויים מעניינים מ 2026.

עבודות שימור ושיקום (רסטורציה)  שבוצעו בפרסקו המפורסם ביותר בעולם: "יום הדין האחרון" של מיכלאנג'לו,יום הדין

בקפלה הסיסטינית, הובילו לחשיפת סודות טכנולוגיים ומתודולוגיים מעניינים מתהליך יצירתו של האמן.

פרויקט  השימור והשיקום נוהל על ידי צוות המעבדה לרסטורציה של מוזיאוני הוותיקן,

בראשות הרסטורטור הראשי פאולו ויוליני.

במסגרת האבחון והטיפול השימורי, זיהו המומחים שכבת פטינה ונזק של משקעי מלח על פני שכבת הציור המקורית,

הנזקים הללו נוצרו כתוצאה מהלחות והזיעה של מיליוני המבקרים הפוקדים את המבנה.

תופעה זו מדגישה את הצורך המתמיד בשימור מונע, בניטור תנאי המיקרו-אקלים

ובבקרת עומסי קהל להגנה על הפרסקאות ועל יצירות אמנות בכלל.

לצורך הסרת המלחים ושיקום פני הציור, יישם צוות הרסטורציה פרוטוקול ניקוי קפדני:

שימוש במים נטולי מינרלים ובנייר בעל כושר ספיגה גבוה,

פעולה שאפשרה לחלץ את המשקעים מבלי להסב נזק לפיגמנטים ההיסטוריים.

עם הסרת המזהמים והשבת החיוניות והעוצמה המקורית של הצבעים,

נחשפו נדבכים טכנולוגיים וצבעוניות יוצאי דופן בציורו של מיכלאנג'לו:

שימוש במכחולים מרובי ראשים בייצור עצמי: ויוליני זיהה משיכות מכחול מקבילות

בעלות תנודות ועיוותים זהים לחלוטין, עדות מובהקת לכך שהאמן פיתח בעצמו

מכחולים בעלי כמה ראשים (החל משלושה ראשים ועד מכחולים ברוחב 15 סנטימטרים בעלי עשרה ראשים).

שילוב טכניקות מפיסול לציור קיר:

כלי העבודה המותאמים אפשרו למיכלאנג'לו לא רק לצייר במהירות רבה יותר על גבי הטיח הלח,

אלא גם לחקות את טכניקת ההצלבה (Cross-hatching) האופיינית לעבודתו באיזמל מרובה שיניים בפיסול,

המייצרת רטט אופטי מובהק של האור על פני השטח.

חמישה מקחולים- מחוברים תוצרת מיכאלאנג'לו
חמישה מקחולים- מחוברים תוצרת מיכאלאנג'לו

פעולות השימור והרסטורציה תועדו ופורסמו בספר המקצועי :
The Extraordinary Conservation of Michelangelo's "The Last Judgment" (2026)

בעריכתה של מנהלת מוזיאוני הוותיקן, ברברה יאטה – .Barbara Jatta

מעבר להיבט החומרי והטכנולוגי, פעולת השיקום והניקוי הניבה גם גילוי איקונוגרפי משמעותי: חשיפתו והבהרתו לראשונה של דיוקן עצמי נסתר של מיכלאנג'לו, המופיע על גבי רצועת בד שעוטה דמות המייצגת את המוות בחלקו השמאלי התחתון של הפרסקו. קטע זה הושלם בשנת 1541, לאחר שהאמן שבר את רגלו בנפילה מפיגום והחלים, ודיוקנו המשולב בין המתים הקמים לתחייה מגלם ביטוי אישי עמוק לתחושת לידה מחדש.

שלכם, מיכאל