כשהמשמרים גילו את "הפרצוף האמיתי" של יצירת המופת של ואן אייק

כאשר צוות המשמרים בבלגיה ניגש לשקם את "מזבח חנט" (Ghent Altarpiece) אחת מיצירות המופת החשובות והמפורסמות בהיסטוריה של האמנות, שציירו האחים ואן אייק במאה ה-15, הם ציפו להתמודד כרגיל עם שכבות של לכלוך, אבק ולכה מוצהבת.
מה שהם ממש לא ציפו לו, זה שהשה התמים במרכז התמונה יביט בהם בחזרה בעיניים אנושיות לחלוטין.
במשך מאות שנים, מי שצפה ביצירה, ראה כבש תמים וחמוד, כפי שכולנו מדמיינים. אבל במהלך עבודת השיקום המדוקדקת, שכללה בדיקות בקרני אינפרא-אדום ומיקרוסקופים, גילו המשמרים שכבר במאה ה-16 (כמאתיים שנה לאחר ציור היצירה) צייר אחר, צייר וכיסה בצבע שמן, את פניו המקוריות של הכבש. הסיבה? כנראה שהמראה המקורי נראה לאנשי התקופה חריג, עוצמתי או מוזר מדי או אפילו מאיים במוזרותו.

כשהשכבות המאוחרות הוסרו בעדינות ובזהירות אין סופית, סוג של עבודת נמלים, שלקחה חודשים ארוכים , נחשפו הפנים המקוריות שצייר יאן ואן אייק: עיניים קדמיות, גדולות ומלאות הבעה אנושית כמעט, שמביטות בעוצמה ישירות אל הצופה. הגילוי הזה עורר סערה בעולם האמנות והפך לוויראלי ברשתות החברתיות, כשחלק מהגולשים המשועשעים אף השוו את המראה החדש – ישן לדמויות מסרטי אנימציה.
הסיפור הזה מדגיש את אחד הכללים המרכזיים בשיקום ושימור יצירות אמנות: קודם כל מחקר מקדים, ולהיות נאמנים לכוונה המקורית של האמן.
בעבר, "משמרים" נהגו לעיתים קרובות לשפר, לשנות או לצבוע מחדש חלקים מיצירות לפי הטעם האישי שלהם או הנורמות של תקופתם או דרישת ה"פטרון" שלהם. כיום, לעומת זאת, משמר מקצועי פועל קודם כול כבלש: הוא נעזר בטכנולוגיות בדיקה לא-הרסניות (כמו צילומי רנטגן ואינפרא-אדום) כדי להבין מה שייך לאמן המקורי ומה התווסף מאוחר יותר. המטרה היא להסיר את התוספות המאוחרות בבטחה, תוך שמירה קפדנית על המקור כמובן שכל התערבות חדשה תהיה הפיכה.
שלכם , מיכאל